פסק דין בתביעת בפינוי של אח כנגד אחיו

במסגרת ההליך דנא עותר התובע לסילוק ידו של אחיו מהדירה השוכנת ב.... (להלן: "הדירה").

הרקע העובדתי

1. הצדדים הם ילדיהם של המנוחים ... ז"ל אשר נפטרה לבית עולמה ביום 22.08.2001 (להלן: "המנוחה") ו- .... ז"ל שנפטר לבית עולמו ביום 18.01.2005 (להלן: "המנוח"). לבד מן הצדדים שלפניי למנוחים שמונה ילדים נוספים: ....

    

2. ביום 02.06.2013 ניתן ע"י הרשם לענייני ירושה צו קיום צוואת המנוח מיום 28.12.2004 במסגרתה הנחיל הוא מלוא זכויותיו בדירה לתובע.

    

3. ביום 23.08.2015 ניתן ע"י הרשם לענייני ירושה צו ירושה מתוקן אחר עיזבון המנוחה לפיו יורשיה וחלקם בעיזבונה הם: 10/20 – יורשי המנוח, 3/20 – התובע ו- 1/20 לכל אחד מיתר ילדיהם המשותפים של המנוחים למעט הנתבע ו-י., אשר עפ"י הנטען הסתלקו מחלקם בעיזבונה לטובת התובע.

    

4. סמוך לאחר שניתן צו הירושה המתוקן גובשו הסכמות בין התובע ושישה מאחיו ואחיותיו (...), לפיהן הוא רכש מהם את זכויותיהם בדירה עפ"י שוויין באשר נקבע ע"י שמאי מקרקעין.

    

5. בהתייחס ל... הוגשה כנגדו ע"י התובע דכאן תביעה לפירוק שיתוף בבית משפט זה (תמ"ש 38967-02-19) וניתן פסק דין לפיו ירכוש הוא את זכויות ... בדירה תמורת סך של 30,000 ₪. בעניין זה יוער, כי מן המונח לפניי עולה, שעל אף שהתובע הפקיד הסך האמור בנאמנות, טרם התקבלו בידיו המסמכים הדרושים להעברת הזכויות על שמו כשהם חתומים בידי ..., ומשכך הושלם הליך רישום הזכויות בדירה על שמו.

    

6. לפיכך טוען התובע, כי הוא בעליהן של מלוא הזכויות בדירה.

    

7. למותר לציין, כי מנסח הרישום שצורף לכתב התביעה המקורי עולה, כי נכון ליום הפקתו, 19.12.2018, 3/4 מהזכויות בדירה בלבד רשומות על שם התובע בעוד 1/40 מהן רשומות על שם ..., 1/40 מהן רשומות על שם ... ו-1/40 מהן רשומות על שם ... (נספח ה' לכתב התביעה המקורי).

    

8. ביום 12.03.2020 הגיש התובע כתב התביעה מושא ההליך שבכותרת במסגרתו עתר לסילוק ידו של הנתבע מן הדירה ולחיובו בדמי שימוש ראויים. התביעה הוגשה כנגד הנתבע וכנגד יתר אחיהם של הצדדים שהוגדרו כנתבעים פורמאליים.

    

9. ביום 15.03.2020 ניתנה החלטה המורה על תיקון כתב התביעה תוך גריעת הנתבעים הפורמאליים מן ההליך. כן הובהר, כי ככל שהתובע עותר לחיוב הנתבע בדמי שימוש, עליו לנקוט בהליך נפרד.

    

10. כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 27.05.2020.

     

11. ישיבת קדם המשפט הראשונה בהליך התקיימה ביום 15.06.2020. הנתבע לא הגיש כתב הגנה, אך התייצב לדיון ללא ייצוג. לטענתו הוא לא ידע כי היה עליו להגיש כתב הגנה. משכך ולפנים משורת הדין ניתנה לו ארכה להגשת כתב הגנה.

     

12. ביום 01.07.2020 הוגש כתב ההגנה ע"י הנתבע ממנו עולה, כי טענת ההגנה העיקרית שלו היא שניתן לו ע"י המנוח רישיון לעשות שימוש בדירה למשך כל ימי חייו, ובכפוף לזכות האמורה העביר המנוח מלוא זכויותיו בדירה לתובע.

     

13. ביום 21.09.2020 התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת ומשניסיונות בית המשפט ליישב הסכסוך בין הצדדים בדרכי שלום לא נשאו פרי, נקבע ההליך לשמיעת ראיות.

     

14. ביום 13.04.2021 התקיימה ישיבת ההוכחות במסגרתה נשמעו עדויות הצדדים ועדותה של אחת האחיות אשר זומנה להעיד מטעם הנתבע, ובסופה ניתן צו להגשת סיכומים בכתב.

     

    הצדדים פעלו בהתאם והגישו סיכום טענותיהם בכתב.

     

15. להשלמת התמונה יצוין, כי התובע הגיש תביעה נוספת בבית משפט זה כנגד ... (תמ"ש 10811-08-20) ובמסגרתה עתר לקבלת צו מניעה שיאסור עליו להיכנס אל הדירה ו/או להתגורר בה ו/או להכניס אליה חפצים. במסגרת ההליך האמור ניתן צו מניעה זמני האוסר על .... הכנסת ציוד לדירה, אך לא נמנעה ממנו כניסה אל הדירה לצורך ביקורים אצל הנתבע. בירורו של הליך זה טרם הסתיים.

     

    דיון והכרעה

     

16. המחלוקת בין הצדדים נסובה, אפוא, סביב השאלה האם ניתן לנתבע רישיון בלתי הדיר לעשות שימוש בדירה, אם לאו.

     

17. לטענת התובע, הזכויות בדירה הועברו לבעלותו ללא כל תנאי ו/או התחייבות, ולראיה העדר כל ביטוי בכתב לתנאי הנטען ע"י הנתבע בצוואת המנוח, בהסכמי המכר שנחתמו עם יתר האחים ו/או בכל מסמך אחר. כן נטען על ידו, כי הנתבע ו-י., אשר הסתלקו לטובתו מחלקם בעיזבון המנוחה, התגוררו בדירה משך שנים רבות בעוד הוא מכלכל אותם ונושא במלוא הוצאותיהם.

     

18. מנגד טוען הנתבע, כי המנוחה עשתה מאמץ גדול לרכישת הדירה מחברת "עמידר" על מנת להבטיח את מגוריו בה. כן נטען על ידו, כי עריכת הצוואה ע"י המנוח סמוך לפטירתו במסגרתה הנחיל לתובע מלוא זכויותיו בדירה (75% מהן) כפופה הייתה להבטחה שניתנה לו ע"י התובע לדאוג למגורי הנתבע בה. לטענתו, האחות ... הייתה עדה להתחייבות זו של התובע כלפי המנוח. באשר לזכויות המנוחה בדירה, אשר הועברו לילדיה בחלקים שווים לאחר פטירתה טוען הוא, כי הסתלק מחלקו בהן תחת ההבטחה שהוא יוכל להמשיך להתגורר בדירה עד אחרית ימיו, וכי יתר האחים הסכימו למכור לתובע את זכויותיהם בדירה בתנאי שהוא יאפשר את המשך מגוריו בדירה לכל אורך ימי חייו. כן מציין הנתבע, כי הוא אב יחידני לילד בן 9 שנים.

     

    המסגרת הנורמטיבית

     

19. רישיון במקרקעין פירושו היתר להחזקה ולשימוש במקרקעין של אחר או היתר לשימוש בלבד. הרישיון יכול להיות בתמורה או ללא תמורה; הוא יכול להיות לתקופה מוגדרת מראש או ללא הגבלת זמן; והוא יכול להתייחס למקרקעין בשלמותם או רק לחלק מסוים שלהם.

     

20. לרשות השימוש במקרקעין פנים וצורות מספר: רשות חוזית - רשות שנותן בעל מקרקעין לאחר להחזיק או להתגורר במקרקעין שלו, המעוגנת בחוזה ומתוך כך מצמיחה למקבלה זכות חוזית כלפי בעל המקרקעין. זכות מעין זו, היקפה וסייגיה יבחנו לאור דיני החיובים השונים; רשות שהיא בגדר "רשות גרידא" בלבד, הניתנת כביטוי של רצון טוב, מבלי שתצמיח למקבל הרשות זכות כלשהי כלפי בעל המקרקעין (ראו למשל: רע"א 1156/02 עבד אל סלם חיר ואח' נ' אלון לידאי (2003); תמ"ש (נצרת) 1280/05 מ' א' נ' ס' א' (פורסמו במאגרים האלקטרוניים); רשות מכללא בגדרה באים כל אותם מצבים שבהם ההחזקה או השימוש של פלוני בנכס אינם מעוגנים בהסכמה מפורשת שנתן בעל המקרקעין, אלא בהסכמה הנלמדת ממחדלו של בעל המקרקעין לפעול לסילוקו מן הנכס... ההסכמה נלמדת ממשך הזמן שחלף ומהתנהגותו הפסיבית של בעל המקרקעין בנסיבות המקרה". ראו: נ' זלצמן הנ"ל, בעמ' 57-56; בג"ץ 45/71 קרושבסקי נ' עירית תל אביב יפו, פ"ד כה(1) 792.

     

21. ככלל, רשות במקרקעין אינה מותנית בהסכם מפורש ודי שניתן יהא להסיק מהתנהגות בעלי המקרקעין כי הסכימו בדיעבד לשימוש של אחר ברכושם. במציאות החיים יוצרת עובדה זו במקרים רבים קושי בפרשנות ההבחנה בין השתיים, דהיינו האם מדובר ברשות חוזית פרי הסכמה של שני הצדדים או שמא מדובר ברשות גרידא. הבחנה זו, כאמור, אינה פשוטה כלל ועיקר (ראו למשל: בג"צ 45/71 קרושבסקי נ' ראש העיר חברי המועצה ותושבי העיר תל אביב יפו, פ"ד כה(1) 792; ע"א 32/77 טבוליצקי נ' בית כנסה ובית מדרש החסידים, פ"ד לא(3) 210).

     

22. להבחנה בין רשות חוזית ובין רשות גרידא תהא נפקות לצורך בחינת השאלה אם לפלוני, בר הרשות, זכות חוזית כלפי בעל המקרקעין, נותן הרשות, להחזיק ולהשתמש בנכס, או שאין בידיו אלא היתר של חסד, המתחדש מרגע לרגע וכל עוד חפץ בעל המקרקעין לתתו (ראו נ' זלצמן הנ"ל, בעמ' 27).

     

23. ולעניין ביטולה של הרשות - על דרך הכלל, על מנת שהרשות תהא בלתי הדירה ובלתי ניתנת לביטול תידרש הסכמה מפורשת מצד בעל הקניין לכך. הפסיקה הבחינה בין הרשאה שניתנה בתמורה, הניתנת לביטול בכפוף להוראות הדין, לבין הרשאה שניתנה ללא תמורה הניתנת לביטול לרוב "כהרף עין" לפי רצונו של המרשה. הסקתה של רשות בלתי הדירה מכללא ומכוח הנסיבות בלבד תיעשה בזהירות רבה, שהרי משמעותה היא שלילת האפשרות מידי בעלים לממש את זכותם הקניינית. על אף האמור, אפשר שבמקרים חריגים יכיר בית המשפט ברישיון כבלתי הדיר מכללא, כאשר עקרונות הצדק ותום הלב דורשים זאת וכאשר הנסיבות יצרו הסתמכות צפויה, הגיונית ולגיטימית של מקבל הרשות, לפיה הרשות שניתנה היא לצמיתות. ברם, גם לסייג זה סייגים, ויכול שבנסיבות מסוימות ראוי יהיה להורות על פינוי בכפוף לתשלום פיצוי (ראו למשל: ע"א 7139/99 אלוני נ' ארד, פ"ד נח(4) 27, 35; ע"א 515/76 לוי נ' ויימן, פ"ד לא(2) 127; ע"א 5136/91 קוגלמס נ' קוגלמס, פ"ד מט(2) 419; ע"א 2836/90 בצר נ' צילביץ, פ"ד מו(5) 184; ע"א 618/05 דיאמנשטיין נ' מחלקת עבודות ציבוריות מדינת ישראל, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

     

24. במקרים בהם מושתתת הזכות על עקרונות הצדק ותום הלב, יבחן בית המשפט לצורך הדיון בשאלת הדירות הרישיון, בין השאר, את כוונת הצדדים בעת יצירת הרישיון, תנאי הרישיון, משך הזמן בו החזיק בעל הרישיון במקרקעין בלי שפעל בעליה לסילוקו, האם בהסתמך על ציפייה זו השקיע בעל הרישיון השקעות בנכס – כגון הקמת מבנה או שיפור מבנה קיים, מהו היקף ההשקעות, האם ההשקעות היו על דעת בעל המקרקעין ובשיתוף פעולה עמו וכיוצא באלו שאלות (רע"א 2701/95 כנעאן נ' גזאוי, פורסם במאגרים האלקטרוניים; תמ"ש (י-ם) 11900/98 ד' נ' א', פורסם במאגרים האלקטרוניים; תמ"ש (קר') 4141/02 פלונית נ' פלוני, פורסם במאגרים האלקטרוניים).

     

25. צא למד, כי גם יצירת רישיון מכוח השתק קנייני ומכוח עקרון תום הלב, מחייבת בחינת טיב מערכת היחסים שנוצרה לא רק במשקפי הדין הפורמלי אלא גם על פי שיקולי צדק, תוך בירור השאלה האם יהא זה צודק בנסיבות העניין לאפשר לבעל המקרקעין לחזור בו מהרשות שנתן למשתמש ולתבוע סילוקו מהנכס. כך, למשל, האם ניתן יהא להסיק, מתוך שתיקתו של פלוני, בעליהם של המקרקעין, נוכח החזקה רצופה וממושכת במקרקעין בידי אלמוני, הסכמה שלו לשימוש אלמוני במקרקעין; האם בנסיבות המיוחדות בהן שינה אלמוני את מצבו לרעה, או השקיע כספים בהשבחת המקרקעין תוך הסתמכות על שתיקת הבעלים יהא זה צודק לפנותו וכדומה.

     

26. עם זאת וכאמור לעיל, שעה שעסקינן בפגיעה בזכות הקניין של הבעלים על כל הנובע ומשתמע מכך, ברי כי גבולותיו של רישיון מכללא, הנוצר מכח השתק גרידא, צריכים להיות צרים ומתוחמים היטב, והכל תוך בחינת נסיבות העניין (ראו ע"א 5881/81 ציזיק נ' הורביץ, פ"ד מ(1) 32; ו-נ' זלצמן הנ"ל, בעמ' 30).

     

    ומן הפרט אל הכלל

     

27. כפי שיפורט להלן, בענייננו מצאתי, כי הרשות שניתנה לנתבע לעשות שימוש במקרקעין היא בגדר "רשות גרידא", דהיינו היא ניתנה כביטוי של רצון טוב, נוכח הזיקה המשפחתית בין הצדדים ובהמשך לרשות שניתנה לו ע"י המנוחים בחייהם, אך אין היא מקנה לו זכות כלשהי כלפי בעל המקרקעין.

     

28. כאמור, עפ"י נסח הרישום אין התובע רשום כבעליהן של מלוא הזכויות בדירה וחלק מהן רשומות עדיין בבעלות חלק מן האחים בהיותם יורשי המנוחה.

     

    עם זאת, בהינתן הסכמי המכר ויתר הראיות שהוצגו בפני בית המשפט, ושעה שממילא אין חולק, כי התובע רכש זכויותיהם של יתר האחים בדירה, ומסיבות טכניות בלבד, שאינן תלויות בו, טרם נרשמו מלוא הזכויות בדירה בבעלותו, הרי שיש לראות בו בעליהן של מלוא הזכויות בה.

     

29. למען הסדר הטוב יוזכר, כי הנתבע ממילא אינו רשום כבעל זכויות בדירה, בשום שיעור שהוא, שעה שכאמור הוא הסתלק מחלקו בעיזבון המנוחה לטובת התובע.

     

30. יובהר, כי אין חולק שהנתבע מתגורר בדירה משך שנים הרבה, עוד מעת היות המנוח בין החיים, למעט תקופה קצרה בה התגורר מחוצה לה עם רעייתו לשעבר (ראו עדות התובע בעמ' 15 ש' 5-11 ועדות הנתבע בעמ' 20 ש' 1-15 לפרוטוקול הדיון מיום 13.04.2021).

     

31. לפיכך נדרשת בחינת היסודות עליהם נשען המשך מגוריו של הנתבע בדירה, משאין אין חולק, כאמור, כי אין היא בבעלותו.

     

32. מעיון בלשון צוואת המנוח והסכמי המכר שנחתמו בין התובע ויתר האחים עולה (משהיא המקור הפרשני הראשון והעיקרי שלהם), כי העברת הזכויות בדירה לתובע הייתה בלתי מותנית ולא צמודה לה כל התחייבות שהיא מצדו. הנתבע לא טען כי ישנה התחייבות בכתב מכוחה ניתנה לו הרשות לעשות שימוש בדירה לכל אורך ימיו, וממילא לא הוצגה על ידו כל ראיה חפצית שהיא בעניין.

     

33. הנה כי כן, ככל שאכן ניתן לנתבע, כטענתו, רישיון בלתי הדיר לעשות שימוש במקרקעין, הרי שהוא ניתן לו בעל-פה. מטבע הדברים ומשעסקינן בטענה כבדת משקל שעניינה הוא זכות מרחיקת לכת אשר משמעותה היא, בין היתר, פגיעה בזכות הקניין של מעניק הזכות, לכאורה, ברי כי בהעדר כל מסמך בכתב ו/או ראיה חפצית אחרת התומכים בה, הנטל להוכיחה מונח על כתפי הטוען לה והוא מוגבר. כפי שיפורט להלן, לא מצאתי, כי הנתבע עמד בו.

     

34. ראשית, גרסת הנתבע בנוגע להתחייבות התובע כלפיו לפיה ניתנה לו רשות להתגורר בדירה למשך כל ימי חייו נסתרה על ידו עצמו בעדותו ואף בעדות העדה מטעמו:

     

    • בניגוד לטענות הנתבע בסעיף 6 לתצהיר העדות שלו לפיה הוא ויתר על חלקו בעיזבון המנוחה כיוון שהתובע הבטיח לו זכות המגורים בדירה לכל ימי חייו, הוא הודה במסגרת חקירתו הנגדית, כי התובע עצמו לא התחייב כלפיו לאפשר המשך מגוריו בדירה עד אחרית ימיו: "ש. אתה קיבלת מהתובע הבטחה, שמעת את התובע מבטיח לך שיש לך זכות להשתמש בבית עד לאחרית ימיך? ת. אם הוא מחליט לעזוב את הבית למה שלא ידאג לי לבית. ש. ביהמ"ש מסביר את השאלה? ת. הוא לא אמר לי את זה (עמ' 23 ש' 14-18 לפרוטוקול הדיון מיום 13.04.2021).

    • גם העדה אשר העידה מטעמו הודתה בחקירתה הנגדית, כי היא לא שמעה הבטחה כזו מפי התובע כלפי הנתבע אלא כלפי המנוח בלבד: "ש. את שמעת את ... מבטיח ל... לכל החיים מגורים ת. הוא לא הבטיח ל... אלא הבטיח לאבא. הסיכום היה עם אבא, לא היה מסוכם עם ... בכלל" (ההדגשות אינן במקור – פ.ג.כ; עמ' 33 ש' 12-14, שם).

       

    • למותר לציין, כי דברים אלה של העדה בחקירתה הנגדית עומדים בסתירה לנטען בתצהיר העדות הראשית שלה לפיו הנתבע ויתר על זכויותיו בדירה שעה שניתנה לו ע"י התובע בנוכחותה ובנוכחות המנוחים הבטחה בדבר זכות השימוש הנדונה בדירה: "הנתבע ויתר על חלקו, משום שהתובע הבטיח לו בנוכחותי ובנוכחות הוריי כי הנתבע יוכל להמשיך ולהתגורר בדירה כל ימי חייו" (סעיף 6 לתצהיר העדות הראשית שלה).

       

35. גם טענת הנתבע לפיה התובע הבטיח ליתן לו הזכות להמשיך להתגורר בדירה ולחילופין לדאוג לו למדור חלופי (סעיף 17 לתצהיר העדות הראשית שלו) נסתרה על ידו עצמו במסגרת חקירתו הנגדית: "ש. טענת שחזרת לבית בשכירות ושילמת כסף כדי לחיות אתה בדירה משלכם. ת. כן. ש. למה שילמת את הכסף ולא פנית לתובע שישלם לך את השכירות? ת. למה שהוא ישלם לי?" (עמ' 22 ש' 7-10 לפרוטוקול הדיון מיום 13.04.2021). עינינו הרואות, אפוא, כי תשובה זו של הנתבע שומטת הקרקע תחת טענתו בעניין התחייבות התובע כלפיו.

     

36. כשם שיפורט להלן בהתייחס לטענה בעניין התחייבות התובע כלפי המנוח, הרי שגם היא לא הוכחה כלל ועיקר:

     

    • בצוואת המנוח אין כל ביטוי להתחייבות הנטענת. ודוק, עסקינן בצוואה תמציתית (המשתרעת על פני עמוד אחד בלבד), אשר נוסחה ברור וחד משמעי, והיא נעדרת כל אזכור של התחייבות או תנאי הכרוכים בהענקת הזכויות בדירה לתובע כנטען.

       

    • כל האחים הסכימו למתן צו קיום צוואת המנוח ולא נטען על ידיהם או ע"י מי מהם, כי אין היא משקפת את רצונו האמיתי.

       

    • עת עסקינן בטענה להתחייבות שניתנה בעל פה למנוח, אשר מטבע הדברים אינו יכול לאשרה או להפריכה, הרי שהנטל המונח על כתפי הטוען לה הוא מוגבר.

       

      הנתבע לא עמד בנטל זה, ולא עלה בידו להוכיח, כי התובע התחייב כלפי המנוח ליתן לו זכות מגורים למשך כל ימי חייו, בפרט נוכח טענתו שלו, כי לא נכח כלל במעמד מתן ההתחייבות האמורה: "ש. אתה טוען בסעיף 12 שהתובע הבטיח לאביך שבכפוף לכך שהוא יהיה היורש הוא לא ימכור את הדירה וחייב לדאוג לך למגורים. ת. הוא הבטיח לאבא שלא ימכור את הנכס, כך האחות מספרת את זה לא הייתי בסביבה" (ההדגשה אינה במקור – פ.ג.כ; עמ' 26 ש' 16-18 לפרוטוקול הדיון מיום 13.04.2021).

       

    • הנה כי כן, הראיה היחידה שהובאה ע"י הנתבע להוכחת הטענה בדבר התחייבות התובע כלפי המנוח ליתן לו זכות מגורים בלתי הדירה, אשר בהסתמך עליה הנחיל לו המנוח בצוואתו את מלוא זכויותיו בדירה, היא עדות האחות ..., אשר לא מצאתי כי די בה לשם הרמת הנטל המוטל עליו.

       

    • בתצהיר העדות הראשית טוענת ... לאמור: "במועד עריכת הצוואה, אבי אמר לי כי הוא מעביר את הזכויות בדירה לתובע, בתנאי שהוא יבטיח לו שידאג למגורים לנתבע, לכל ימי חייו ולאחר שהתובע הבטיח זאת וגם הבטיח שלא ימכור את הדירה, הוא ערך וחתם על הצוואה" (סעיף 12 לתצהיר).

       

    • בחקירתה הנגדית שינתה ... גרסתה וטענה, כי ההבטחה שניתנה ע"י התובע למנוח לא הייתה למתן זכות מגורים לנתבע לכל אורך חייו אלא לדאגה לו בלבד: "ש. את שמעת את ... מבטיח לאבא שלך במילים האלה שהוא מבטיח ל... מגורים לכל החיים, שמעת לכל החיים או עד אחרית הימים? ת. לא לכל החיים הוא אמר לו אני אדאג לו" (עמ' 33 ש' 15-17 לפרוטוקול הדיון מיום 13.04.2021).

       

      וראו גם: "ש. את אומרת ש... הבטיח שהוא ידאג למגורים לכל חייו של ...?

      ת. אני לא אמרתי לכל חייו. אם הוא מתבקש בצוואה כצוואת המנוח שידאג לאח שלו ושיגור איתו בבית, בתנאי זה יעביר לו את ההעברה של הבית, לידי ..., אמר לו כן, אין בעיה אבא והבטיח לו" (עמ' 32 ש' 19-22, שם).

       

    • עוד ובנוסף, בחקירתה הנגדית הודתה ..., כי כלל לא נכחה במעמד עריכת צוואתו של המנוח כי אם התובע בלבד היה עמו (עמ' 33 ש' 24 עד עמ' 34 ש' 1, שם).

       

37. כפי שיפורט להלן, גם טענת הנתבע לפיה חתימת יתר האחים על הסכמי המכר עם התובע כפופה הייתה להבטחה שלו ליתן לו זכות מגורים לא הוכחה:

     

    • למעט ..., איש מבין יתר האחים (שבעה במספר) לא העיד כי החתימה על הסכמי המכר הייתה על רקע הנסיבות הנטענות ע"י הנתבע, דהיינו כפוף להתחייבות התובע ליתן לו זכות מגורים בדירה, ועובדה זו מדברת בעד עצמה.

       

    • ... הודתה בחקירתה הנגדית, כי במעמד החתימה על הסכמי המכר לא דובר על כך כלל, והדעת נותנת, שבנסיבות אלו, הסכמי המכר לא היו מותנים בהתחייבות התובע למתן זכות מגורים בלתי הדירה לנתבע: "כשאני הלכתי לחתום הוזמנתי לחתום על החלק שלי מאמא לעוה"ד. לא היה מדובר על שום דבר מסביב. אני יודע (צ"ל: יודעת – פ.ג.כ) מראש גם ... חתם לו כדי שהוא ידאג לו. אני חתמתי ונגמר הסיפור, לא ערערתי על שום דבר" (ההדגשה אינן במקור: פ.ג.כ; עמ' 41 ש' 1-3 לפרוטוקול הדיון מיום 13.04.2021).

       

    • עדותה של ... לא הייתה מהימנה עליי דיה, עת נטען על ידה שהיא ויתרה על חלקה בעיזבון המנוחה על מנת להבטיח שהתובע ידאג לנתבע (עמ' 33 ש' 4-6 לפרוטוקול הדיון מיום 13.04.2021), בעוד לית מאן דפליג, והדבר אף עולה מפורשות מהסכם המכר שנחתם בינה ובין התובע, כי לא היה כל ויתור מצדה, וכי היא קיבלה מידי התובע התמורה בגין זכויותיה בדירה כמו יתר אחיה.

       

38. גם גרסת הנתבע לא הייתה קוהרנטית ונתגלו בה סתירות. כך ובנוסף למצוין לעיל, נטען על ידו, מחד בתצהיר העדות הראשית שלו, כי הוא לא התבקש ע"י התובע לעזוב את הדירה, אך מאידך במסגרת חקירתו הנגדית הודה, כי התובע פנה אליו וביקש ממנו לפנות את הדירה: "ת. כל עוד אני חי עם אחי בשלום בבית, הכל היה בסדר. ברגע שקיבלתי טלפון שתוך שלושה שבועות אני צריך לעזוב את הבית. ש. מתי קיבלת את הטלפון הזה? ת. לפני 3 או 4 שנים. ... התקשר ואמר לי שהוא ואשתו החליטו שאני צריך לפנות את הבית. שהם רוצים לעבור לגור בבית. אני אמרתי לו ברוך הבא. הוא הבהיר לי שאני צריך לפנות את הבית (עמ' 27 ש' 1-6; עמ' 27 ש' 15-16 לפרוטוקול הדיון מיום 13.04.2021). חיזוק לדברים אחרונים אלה ניתן למצוא בהעתקי המכתבים שצורפו לכתב התביעה מיום 15.10.2018 ומיום 23.05.2019 (נספח ו' לכתב התביעה המקורי), אשר נשלחו אל הנתבע ובמסגרתם נדרש הוא לפנות הדירה תוך 7 ימים.

     

39. בנסיבות אלו עת על כף אחת של המאזניים מונחת זכות הקניין של התובע, אשר אין צורך להכביר מלים בעניין מעמדה הנורמטיבי, ועל הכף השנייה מונחת זכותו של הנתבע להמשך מגורים בדירה עד אחרית ימיו ושנותיו, הנשענת על טענה בעל-פה בדבר התחייבות התובע כלפי המנוח לכבדה ואינה נתמכת בשום ראיה שהיא, מצאתי, כי זכות התובע גוברת על זו של הנתבע. שוכנעתי, כי ניתנה אמנם לנתבע הרשות להמשך מגוריו בדירה, אך כמחווה של רצון טוב מצד התובע, אשר במשך תקופה ארוכה סייע לו כלכלית ולבד ממתן הרשות הנדונה גם סייע במימון צרכיו השונים, אך בלא כל התחייבות מצדו כי רשות זו תהא בלתי הדירה.

     

40. העולה מן המקובץ הוא, אפוא, כי לא מצאתי, שנסיבות המקרה דנא באות בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן בהם ניתן להכיר ברשות גרידא ו/או רשות מכללא לשימוש במקרקעין כבלתי הדירה.

     

41. ודוק, לא נעלמה מעיניי משכה של תקופת מגורי הנתבע בדירה, המשתרעת על פני שנים ארוכות לאחר פטירת הורי הצדדים ואף לא העובדה שהוא הסתלק מחלקו בעיזבון המנוחה לטובת התובע. עם זאת, כאמור, בראי כלל הנסיבות האופפות ההליך דנא והתשתית הראייתית שהונחה לפניי, לא מצאתי לקבל גרסתו לפיה הרשות שניתנה לו להתגורר בדירה היא בלתי הדירה.

     

42. טרם נעילה יובהר עוד, כי לא מצאתי לקבל טענת הנתבע באשר הועלתה בסיכומיו לפיה נוכח נסיבות חייו הקשות, לא היה הוא מסתלק מחלקו בעיזבון המנוחה אלמלא האמין שניתנה לו זכות מגורים בדירה למשך כל ימי חייו. זאת, בהינתן שווי זכויותיו בדירה אלמלא הסתלק מחלקו בעיזבון ומששוכנעתי, כי לאורך השנים סייע לו התובע כאחיו, בין במתן זכות מגורים בדירה לאחר פטירת המנוחים ללא תמורה ובין אם במימון צרכיו או איזה מהם. יכול אמנם, שהנתבע סבר כי התובע לא יבקש לפנותו מן הדירה בעתיד וכך ציפה שיקרה, אך כאמור, אין די בכך וממילא הוכח לפניי שהתובע ביקש להביא הרשות שניתנה לנתבע להתגורר בדירה אל קצה, ומנגד לא עלה בידי הנתבע להוכיח שהרשות שניתנה לו היא בלתי הדירה.

     

43. כן יצוין, כי בסיכומיו הועלו ע"י הנתבע טענות בעניין מקורות המימון לרכישת הדירה. לא מצאתי להתייחס לטענות האמורות, הן נוכח השלב בו הועלו והן משום העדר הרלוונטיות שלהן להליך דנא.

     

44. נוכח האמור, מצאתי לקבל התביעה.

     

     

45. הנתבע יפנה הדירה תוך 90 יום.

     

46. לצד כל זאת ומבלי לגרוע מן האמור לעיל, בהינתן תוצאו הקשה של ההליך דנא לפיה צפוי הנתבע לאבד קורת הגג שעל ראשו, בהינתן הקרבה המשפחתית בין הצדדים ואופי הנכס נושא התובענה, אשר במקור היה, למעשה, "נכס משפחתי", מצופה מן הצדדים לעשות מאמץ נוסף, גם לאחר שניתנה ההכרעה דנא ולהגיע לעמק השווה.

     

47. לפנים משורת הדין, בשים לב למצבו האישי והכלכלי של הנתבע, בהינתן כלל הנסיבות והקרבה המשפחתית בין הצדדים, איני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

     

48. פסק הדין ניתן לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים ופרטים מזהים נוספים.

49. בזאת מסתיים ההליך והמזכירות תסגור את התיק.

     

     

    ניתן היום, ג' טבת תשפ"ב, 07 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.